ביקורתו של מרדכי כהן על 'הכלב היהודי', מאת אשר קרביץ. ספר המבטא משמעות עמוקה, אך גם קליל, מצחיק ומהנה

סיפור חייו של כורש, הכלב היהודי, חורג מהתחום המקובל להגדרת 'חיים' – הוא מתחיל מרגע שהוא מקבל מודעות עצמית, עדיין בבטן אמו, שרוי עיוור בתוך שקית מלאה נוזלים, ומסתיים בשלב עלייתו לעולם שמעבר, שם הוא מתמקח על גן עדן המועדף עליו. נקודת מבטו, הפשוטה לכאורה, על בני האדם ועל המציאות בכלל, מתארת לנו את אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריית העם היהודי באור אחר. מאבקי הישרדות בין גורי הכלבים, מרדף מזדמן אחר חתול חסר ישע, יחסי בני אדם עם בני מינם, יחסי אדם וכלב כשלעצמו וכמשל, חיי בית ומשפחה לעומת חיי רחוב וחבורה, כל אלו משמשים נקודות ציון בחייו של כלב ובחייו של עם.

השנה היא 1935, תחילת תקופת השואה. כורש נולד בבית יהודי גרמני לברוריה – כלבה עברייה גזעית. בשונה מאחיו, כורש אינו מתמקד בחייו ככלב גרידא (כמובן שמבחינתו אוכל הוא ערך עליון), אלא דווקא במחשבות והרהורים על אדוניו, בני האדם. הוא מתלווה למשפחתו היהודית, באותה תקופה של חשש ואי-ודאות, עד אשר הוא נאלץ להימסר הלאה. דרכו היא לעיתים נוחה, לפעמים מייגעת, אך בכל מקום מרחפות להן ממעל, שתי רוחות חרישיות –  האחת, תחושת השנאה והאיום הרוחשים מעל, תחושת סכנה ופחד. השנייה, הרגשת השייכות היהודית, למשפחה, לתרבות, לארץ.

שתי נקודות אלה, המלוות את כורש במסעו, ממחישות את הרעיון שאף שהעלילה מתמקדת בתקופה מסוימת, כאמור, אין היא, אלא משל למושג 'היהודי הנודד' במשך דורות, העובר מארץ לארץ, מבית לבית, מחפש מקום עם שייכות. יש שמתייחסים אליו יפה, אך יש כאלה המוסיפים החמצת פנים, לא פעם מכים ומגרשים. לפעמים עם היחס הטוב מגיעות דרישות – כדי להצטרף אלינו עליך להיות כמונו – אך ישנן נקודות יסוד מהן הוא לא יחרוג, ובהן הוא מנציח את היבדלותו ואי שייכותו, את הצורך שלו ליצור משהו משלו, עצמאי.

כורש מדבר בשפה גבוהה, מלומדת, המעידה על חכמה יתרה שניתנה בו, ומעניקה נופח הומוריסטי לסיפור. השפה המליצית אינה מתחכמת שלא לצורך, היא לא מכבידה. אדרבה, היא הופכת את הקריאה למהנה יותר. דבריו מתובלים בפרפראזות עתיקות מהתנ"ך ועד לתלמוד, דרך אמירות יהודיות עממיות, משפטים מודרניים, פרי התרבות הישראלית ואפילו ביטויים שגורים ביידיש, כיאה ליהודי ממוצא גרמני. כמו כן, כורש לא חוסך במשחקי לשון, אשר מעבר לשנינותם המבדחת, הם משמשים כלי להבעת מסרים. ( ספוילר – ראה ערך תורת הגזע).

הסופר לא מתאפיין כאדם דתי, לכן לא אוכל לומר שהוא נועז, אך בהחלט אפשר לתאר אותו כחריף, חצוף ובלתי מתפשר – כל נושא וערך, מועד לפגוש את חיצי שנינותו. הוא אינו מפחד לשאול את השאלות הקשות ואף לענות על פי השקפתו ואמונתו. הספר אמנם מבטא משמעות עמוקה אך יחד עם זאת, הוא קליל, מצחיק ומהנה ומומלץ בהחלט.

הכלב היהודי
מאת: אשר קרביץ
הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד (2007)
219 עמודים