מכונת הכתיבהבמיוחד לכבוד שבוע הספר ראיינו את המאייר יניב שמעוני, מבכירי המאיירים בישראל והחצי השני ביצירת סדרת ספרי "הדוד אריה", לצד הסופר והתסריטאי, ינץ לוי.
יניב שמעוני הוא אחד מבכירי המאיירים הפעילים כיום בארץ. בנוסף לאיור ספרים הוא מתמחה בציור קומיקס, בעיצוב דמויות ובעיצוב קונספט. תחת חגורתו קרדיטים מרשימים בזכות עבודותיו עבור מגזינים, ערוצי טלוויזיה ואפילו עבודה כשנתיים בלונדון באיור הקומיקס הפופולרי Judge Dred – 2000 AD.
בשנים האחרונות נודע שמעוני במיוחד בזכות עבודתו הייחודית באיור ובעיצוב דמותו של דוד אריה, גיבור סדרת ספרי הילדים מאת ינץ לוי, אשר זוכה להצלחה אדירה בארץ ובחו"ל. כמו כן, אייר את המהדורה החדשה של "הקוסם מארץ עוץ". במיוחד לכבוד שבוע הספר, נפגשנו עם שמעוני, שגם הסכים לשוחח אתנו על איור, על עבודה מול סופרים ועוד.
כיצד הגעת לעסוק באיור ספרים?
אני בוגר בצלאל וישר אחרי הלימודים נשאבתי לעולם הפרסום. הפכתי לארט דיירקטור אפילו שלא הכרתי את המילה הזאת. החשיפה העצומה של כמעט כל דבר שעשית, הפכה את התקופה הזו לנוצצת ומלהיבה. כשערוץ שתיים פרץ לעולם זה היה טירוף אמיתי! אבל בסוף זה ממצה את עצמו. ידעתי שאני חייב לעזוב ולחזור לצייר…
רינת פרימו (איה אאוץ' אווה), שעבדה איתי באחד המשרדים, הראתה לי טקסט מקסים וביקשה שאצייר אותו. כך הגיח לעולם הספר "אמא מושלמת" והופ, חזרתי לצייר! לא ממש חשבתי על קריירה באיור ספרים. זה התחיל כמובן מספר אחד וכל ספר הוביל לעוד ספר.
מי ההשראה שלך / אמנים שאתה מעריץ?
אני אוהב קולנוע וקומיקס והעבודה שלי מושפעת מאד מהעולמות האלה. יש הרבה אמנים ומאיירים שאני אוהב, אבל בוא נדבר ברצינות:
מעולם הקומיקס, הגדול מכולם בעיניי הוא ז'אן ז'ירו Jean Giraud או בכינויו, מוביוס, אמן קומיקס צרפתי שגם עיצב הרבה לקולנוע והשפיע על הרבה סרטי סיינס פיקשן (ואחראי במידה רבה על העיצוב של "האלמנט החמישי" של לוק בסון, לצד ז'אן קלוד מזירה Jean Claude Mezieres).
מעבר לאוקיינוס השפיע עליי פרנק פרזטה frank frazetta, אמן קומיקס אמריקאי. אמן הפנטזיה האולטימטיבי.
איך מתבצעת הפנייה אליך, בשביל עבודה?
פונים אליי מהוצאות הספרים. אם זה פרויקט שמעניין אותי, אני מקבל אותו ואז מתחילה העבודה מול הסופר או הסופרת ומול ההוצאה. מהנקודה הזאת, התהליך משתנה מפרויקט לפרויקט, בהתאם לספר ולסופר/ת.
יש הצעות שלא תקבל?
אני אוהב לצייר ואני רוצה לצייר את ה-כו-ל, אבל… חשוב לי להתחבר לסיפור שאני מצייר. חשוב לי שמשהו יעניין אותי, יצחיק אותי, יפעיל את הדמיון שלי. אחרי הכול, לא גומרים לצייר ספר ביומיים ולא כדאי להיתקע עם משהו שאתה לא אוהב. אם העבודה לא כזאת, אין טעם לקבל אותה.
ספר בבקשה כיצד עובד שיתוף הפעולה בין המאייר והסופר.
בתחילת העבודה, אני משתדל להפגש עם הסופר או הסופרת. זה תמיד מעניין. תהליך העבודה משתנה בין סופר לסופר. (במקרים שבהם הסופר איננו איתנו, הרבה יותר קל). כמעט תמיד מחליטים ביחד מה לצייר. יש מקרים שכל איור מתוכנן מראש והחשיבה מתבצעת ביחד ויש מקרים שאני מתמודד עם רשימת הציורים לבד. כשאני מצייר פיקצ'ר בוק הכיף הוא גדול, כי אני זה שמחליט מה לצייר ואיך לחלק את הטקסט.
למזלי, כשאני סוף סוף שולח את הסקיצות, ברוב המקרים אני פוגע בול. לפעמים יש דברים כמו ארגז עץ שמופיע בטקסט והופך אצלי למזוודה כחולה. אז משנים את הטקסט. גם לי מותר!
כיצד עובד שיתוף הפעולה עם ינץ לוי?
זהו שיתוף פעולה נהדר וארוך שנים. התמזל מזלי, ינץ כותב מעולה ודוד אריה הוא דמות נפלאה! אני מקפיד לא לשאול אותו מה יהיו ההרפתקאות החדשות של הדוד ונהנה להיות מופתע. לדעתי, הדבר הקשה בהרפתקאות דוד אריה זה לשמור על הרמה. אני מודה, מוטלת כאן הרבה אחריות על הכתפיים אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שקודם כל צריך ליהנות. אם אתה נהנה, גם הקוראים ייהנו.
אנחנו בוחרים מה לצייר לפי רשימה שכל אחד מכין. כמעט תמיד אנחנו מציעים את אותן הסצינות. אני שמח שהעורכת שלנו, מיכל פז קלפ, מהוצאת כנרת משגיחה שלא נעשה שטויות (גם לה יש את הרשימה שלה…). אנחנו מדברים קצת על כל ציור, ואחר כך זה הזמן שלי לעוף על הסקיצות.
כשיש לינץ הערות על ציור, לרוב יש להן סיבה טובה. הסיפורים בנויים אצלו בראש בצורה רחבה הרבה יותר ממה שמתואר בספר, ולכן כדאי להקשיב להן.
לצייר את דוד אריה זה ללכת בדרך סלולה. קל יותר להתמודד עם איורים שיש להם עולם שכבר ציירתי את החוקים שלו. במחשבה שנייה, היום הייתי מצייר את הדמות של דוד אריה פשוטה יותר. מזוויות מסויימות הפרצוף שלו כל כך קשה לציור…
כיצד אתה מתחיל לעבוד על פרויקט חדש?
אני מתחיל בלקרוא את הספר כמובן. אחר כך ישנו שלב ההירהור. השלב החביב עליי. הצרה היא שאף פעם אין מספיק זמן ומתישהו צריך לצייר. השלב הבא הוא ציור ועיצוב הדמויות. הדמויות צריכות להיות מעניינות, והמטרה היא להעביר כמה שיותר אנפורמציה על הדמות דרך פרטי לבוש, מבנה גוף, הבעת פנים, העמידה והתנועה שלה בחלל.
רק אחרי שיש לי גיבורים, אפשר מבחינתי לגשת לציורים עצמם. ומכיוון שהירהרתי הרבה, הסקיצות כבר מצוירות לי בראש. נשאר רק לצייר אותן על הנייר. כאן כבר מתבצע מרדף אחרי הקו המושלם, הקומפוזיציה הכי טובה ובכלל ההתמודדות עם הביצוע.
ב-2013 הגעת לאייר את "הקוסם מארץ עוץ", של פרנק ל. באום. איך היה לאייר קלסיקה שכזאת?
זה ספר שהעבודה עליו היתה בשבילי מסע אחורה בזמן. זה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע. שנים פחדתי שקופים מעופפים יחטפו אותי. קיבלתי הרבה זמן לצייר את "הקוסם", ואני בזבזתי אותו על הרהורים אין סופיים על זווית ראייה, סגנון, עיצוב הדמויות וכו'. לאט לאט זה הפך לסיוט. לעבוד על טקסט קאנוני שעבר אין סוף עיבודים, זה קשה. מאוד.
התחלתי מהדמויות. הראשונה היתה דורותי והכלב טוטו ואחר כך לפי סדר הופעתם, הדחליל, איש הפח, האריה וכו'. ראיתי את החבורה כאוסף של דמויות פגומות קצת. דורותי אבודה, איש הפח נראה אחרי ניתוח מוח, לדחליל יש חיוך שקורע לו את הפרצוף ורגל מעץ. האריה, ללא הוד והדר, ונראה על סף התמוטטות עצבים.
את האריה ציירתי בהתחלה כאיש בתחפושת אריה. אם יש לי אוסף של דמויות פגועות אז למה לא איזה נפש שרוטה? והקטע, שכולם מתיחסים אליו כאל אריה! מיכל העורכת של הספר הורידה אותי מזה בנימוק המנצח שהקוראים קנו כרטיס לראות אריה, מה אתה מראה להם מישהו בתחפושת? צודקת.
אחרי שהחלטתי שהדמויות גמורות, הן התחילו במסע. האיור הראשון היה איור השער. ציירתי את הסקיצה בשנייה. צבע ביומיים. הן התבשלו לי בראש כל כך הרבה זמן, שבבת אחת הן קפצו החוצה. האיור הזה הוא איור המפתח של הספר. צורה, צבע, סגנון. הכול כאן. אני תמיד רואה אימג' מול העיניים לפני שאני מתיישב לצייר. אני מקשקש המון ולאט לאט אני מוציא את הציור מתוך הקווים. זהו תהליך ארוך.
למזלי, הסופר (ז"ל), לא הסתובב לי בין הרגליים, ויכולתי להשתעשע עם הסצנות. לאיור שבו החבורה מגיעה לעיר האיזמרגד אפשר לקרוא "דורותי מגיעה לעיר הגדולה". העיצוב של העיר הוא קצת סטים-פאנקי. יש לזה קשר לשנת הוצאת הספר – 1900. החשמל התחיל לזרום בחוטים והעולם נע בצעדי ענק קדימה. הקוסם הוא בעצם קוסם טכנולוגי. לפי הוראותיו נבנתה העיר והיא הייתה צריכה להראות כזו – גועשת, רועשת ומחושמלת. חוץ מזה אני מת על סטים-פאנק ופה זה התאים בול.
מה העבודה שלך שאתה הכי אוהב?
זה כמו לשאול אמא איזה מהילדים שלה היא הכי אוהבת. אני באמת, אבל באמת, אוהב את כל העבודות. כשאני מסתכל אחורה על פרויקט מסוים אני נזכר בתקופה שציירתי אותו וזה נחמד.
ספר לנו קצת על הפרויקט האחרון שלך, "ילדי בית העץ", של רן כהן אהרונוב, בבקשה.
אני אוהב בתים על עצים! זה קצת כמו לברוח לאי בים. אצלי בחצר יש משהו שניתן לכנות אותו כבית עץ בתהליכי בנייה. הסיפור הוא על חבורת ילדים שבחורשה ממול יש להם בית עץ. זה המקום הסודי שלהם ופתאום הם מוצאים עצמם יוצאים למלחמה על הבית. הרגשתי שאני צריך להתגייס לעזרתם.
רן הוא ירושלמי ועל מי יכתוב אם לא על ילדים ירושלמים? הכרחתי אותו לשלוח אותי לשטח ולחפש לוקיישנים שמתאימים לסיפור. עליתי לירושלים, טיילתי בשכונות, קיפצתי בחורשות, נשמתי אוויר הרים צלול כיין וגם ירדתי, איך לא, על חומוס משובח. אחר כך שוחחנו על הדמויות. מה האופי שלהן, מה הן אוהבות, איך הן מתנהגות במצבים שונים וכו'. עכשיו אפשר להתחיל לצייר.
אני מתחיל כאמור, מעיצוב הדמויות ואחר כך מצייר את הסצינות. שלחתי את הסקיצות לרן עם הרבה טקסטים שמסבירים על כל אחת מהן. למה יש כורסה על הענף? מי מכין את מחרוזות האיצטרובלים? רן הלך איתי ואפילו שינה טקסט לפי אחד הציורים. מאד נהניתי מתהליך העבודה ונראה לי שגם רן.
אם היית יכול לבחור סופר אחד, מכל העולם ומכל זמן לאייר בשבילו, מי זה היה ואיזו יצירה?
התשובה לשאלה מתחלקת ליצירות של שלושה סופרים:
ג.ר.ר. טולקין – כל שר הטבעות.
רואלד דאל – צ'ארלי בממלכת השוקולד.
איאן פלמינג – צ'יטי צ'יטי בנג בנג.
יש עוד, אבל נראה לי שכבר מתחתי את החבל יותר מדי.
לסיום, איזו המלצה אחת היית נותן למאיירים מתחילים ולסופרים מתחילים שרוצים להפיק פיקצ'ר בוק, או ספר עם איורים?
כמאמר הקלישאה – כל ההתחלות קשות. לא לוותר! אם דוחים אתכם כאן לכו לשם ואם שם לא רוצים, ירצו במקום אחר. חוץ מזה, בימינו אפשר להוציא לאור ספר באמצעות מימון המון. זאת דרך מצוינת להפיק ספר ולהגיע איתו בדיוק לקהל שרוצה לקנות אותו.
תודה רבה, יניב!