הדבר היחיד שהופך מישהו לאמן זוהי מלאכת יצירת האמנות. וזה דורש בדיוק את ההפך מבילוי – זוהי מלאכה בודדת ובלתי-נוצצת של להתמודד עם עצמך מספיק זמן כדי לדחוק משהו החוצה.

—דייוויד ראקוף

בתור יוצרים מקצועיים או חובבים, יש סיכוי טוב שאתם מבלים זמן רב לבדכם – או לפחות מייחלים להזדמנות בה תוכלו לעשות זאת. זה לא מקרה. בין אם את או אתה עובדים בתור פרילנסרים מהבית, או במשרד פתוח מלא אנשים אחרים, דבר אחד לא משתנה: עבודה יצירתית תמיד דרשה ותמיד תדרוש מכם לצלול עמוק פנימה, אל המקום היצירתי הפנימי, בחיפוש אחר רעיונות חדשים, או אחר דרכים חדשות להתקדם בפרויקטים קיימים.

נכון שיצירה יכולה להיות תהליך מאוד בודד ומבודד (במיוחד אם אינכם מופנמים מטבעכם). יחד עם זאת, גם אם אינכם נהנים במיוחד לשהות לבד (כשאין שום דבר שיסיח את דעתכם מחרדות, חששות ומחשבות מטרידות), יכול להיות שיכולתכם להיות ולעבוד לבד, היא המפתח למציאת הרעיונות הכי טובים שלכם ולהשגת התקדמות של ממש בפרויקטים היצירתיים שלכם – וזה נכון לגבי כתיבה או לגבי כל פעילות יצירתית אחרת.

חופשי זה לגמרי לבד

ליכולת למצוא את הזמן לעבוד (או פשוט להיות) לבד יש יתרונות ברורים, אשר באים לידי ביטוי הן מבחינת יצירתיות והן מבחינת תפוקה. נקודה זו באה לידי ביטוי במיוחד ככל שהדבר נוגע לכתיבה.

יכולת התמקדות יותר טובה בנושא יחיד

לכולנו יש מיליון דברים שצריכים להיעשות וכולם דורשים מענה עכשיו, בו זמנית. יחד עם זאת, מחקרים מהעת האחרונה מראים כי ה"מולטיטסקינג" לא באמת קיים. בסופו של דבר, גם כשאנו עושים, לכאורה, מספר דברים בו זמנית, אנו עדיין עושים רק דבר אחד (היטב) בכל רגע נתון. הניסיון לעשות מספר דברים בבת אחת, אינו בהכרח טוב עבורנו, בייחוד במשהו כגון יצירה, שדורשת כלים מנטליים יוצאי דופן.

אז נכון שגם כאשר אתם נמצאים לבד, אתם יכולים לנסות לעשות מולטיטסקינג, אבל אתם יכולים גם לבחור להתמקד בפרויקט אחד בכל רגע נתון – וכך לבצע אותו גם ביותר יעילות, גם באיכות יותר גבוהה וגם בצורה שגורמת פחות לחץ ומסבה לכם יותר סיפוק.

הסופר הגרמני מיכאל אנדה ניסח זאת היטב בספרו, מומו:

כבר לא היה חשוב עוד שאנשים צריכים ליהנות מעבודתם, או להתגאות בה – נהפוך הוא, הנאה רק האטה אותם. כל מה שהיה חשוב הוא לכסות כמה שיותר עבודה בזמן הקצר ביותר שניתן" (67).

חופש מדרישותיהם של אחרים

כאשר אתם מבלים זמן עם אנשים אחרים, אתם נתונים לדרישותיהם לטווח הקצר. בעוד שדרישות אלו יכולות להיות די נמוכות באופן כללי, די בהן כדי להסיח את דעתכם מן העבודה בה ברצונכם להתרכז. השהות לבד תאפשר לכם לחזור ולהתרכז בסולם העדיפויות שלכם, מבלי שתצטרכו להתאים אותו לדרישותיהם ובקשותיהם של אחרים, בין אם הן מילוליות או בלתי מילוליות.

אינטרוספקטיבה ורגשות יותר חיוביים

יצירה היא תהליך שבא מבפנים, מן הראש והלב. לשם כך צריך להיות מסוגלים להביט פנימה ולהאזין למחשבות הכמוסות ביותר שלנו, ללא חשש. אם לחזור שוב למומו, אנדה שוב קלע בלב המטרה כשתיאר את הקושי של אנשים בעידן המודרני להתמודד עם שקט ועם האני-העצמי שממתין להם באותה דממה:

"הם התייחסו לחלומות בהקיץ כעבירה פלילית. אך הדבר אותו יכולים היו לשאת פחות מכול היה דממה, כיוון שכאשר ירדה הדממה, הם נתקפו אימה מן ההבנה של השינוי המתרחש בחייהם" (מומו, 67).

כאשר אנו בורחים מעצמנו באמצעות הסחות דעת כאלו ואחרות (שלום, פייסבוק!), אנו מונעים מעצמנו לפתוח את הצוהר לעולם הפנימי ממנו נובעים הרעיונות הכי טובים שלנו וגם המקום ממנו נובע הקול הפנימי והייחודי שלנו, שמבדיל אותנו מאינספור היוצרים האחרים.

אותו מעיין יצירתיות פנימי ואותו קול פנימי יכולים להיות חמקמקים מאוד ולהסתתר מאחורי הרבה מחשבות טורדניות ורגשות, שעמם אנחנו לא כל כך ששים להתעמת. מצד שני, בסופו של יום, לאחר שלומדים את הדרך לצלוח את כל אלה, ממתינים בדרך כלל גם שלווה ורגשות יותר חיוביים. לכן, בסשנים הכי טובים של יצירה, תוכלו למצוא את עצמכם קמים מן הכיסא תשושים והלומים, אך עם חיוך על הפנים.

יותר יצירתיות

סיעור מוחות—כמו אופן ספייס, מולטי טסקינג ושאר מרעין בישין מודרניים—טוב בסיטואציות מסוימות ולמטרות מסוימות, בלבד. שיתוף פעולה יכול להיות תהליך מהנה וממריץ. אך באותה מידה, הניסיון ליצור בשיתוף עם אנשים אחרים (במיוחד במסגרת יצירה מקצועית) עלול, למעשה, להפריע לתהליך היצירתי.

ישנן סיבות רבות לכך שסיעור מוחות משותף אינו הגליק הגדול שמציגים אותו להיות:

• הסחות דעת – אחד האויבים הגדולים של עבודה משותפת הן הסחות דעת מכל סיבה שהיא. ככל שיש יותר אנשים בקבוצה, כך גדלים הסיכויים שהם יסיחו את דעתם זה של זה, יכולת השליטה העצמית של חברי הקבוצה יורדת וגוברים הסיכויים לחיכוכים.
• חשיבה קבוצתית נוטה להיות עדרית – כך רעיונות טובים שיכולים היו להיווצר בנסיבות אחרות, פשוט לא עולים מלכתחילה.
• חשש משיפוטיות של שאר חברי הקבוצה – מה אם יחשבו שהרעיון שלי מטומטם, מה אם יגלו שאני עושה את עצמי ואני בכלל לא שייך כאן ורשימת המחשבות מן הסוג הזה יכולה להימשך עוד ועוד.
• מלחמות אגו, סמויות וגלויות – תחרות היא עניין שאף פעם אינו רחוק מפני השטח בין יוצרים. לכן, עבודה משוטפת עלולה ליצור קרקע פורייה להשבתה הדדית, לחשש מפני גניבת רעיונות, גניבת קרדיט ועוד.

חשוב לציין – זה לא שסיעור מוחות משותף, או עבודה משותפת תמיד רעים. לפעמים, הם יכולים להיות מצוינים. יחד עם זאת, יש דרכים מסוימות לעשות אותם נכון (נדון בהן בפעם אחרת), וסביר להניח שלפחות בשלב הראשון, של העלאת הרעיון ותחילת העבודה, דווקא עבודה לבד יכולה לעודד יצירה של יותר רעיונות ורעיונות יותר טובים.

החיפוש אחר ה"לבד"

בעידן של רשתות חברתיות, משרדים פתוחים ובנייה צפופה, אנחנו חיים בעולם בו להיות לבד הוא משהו שדורש מאמץ. זה קשה במיוחד כשהתהליך היצירתי שלכם מצריך מחשב… עם חיבור רשת שמחבר אתכם עם כל החתלתולים בעולם. נוסף על כך, ישנן דרישות של ממונים בעבודה, דרישות של בני/בנות זוג, הורים/ילדים/חברים ועוד. כל זאת עלול להקשות על המאמץ לנסות ולהקצות זמן כדי להיות לבד עם העשייה היצירתית שלכם. אם אתם רוצים להבטיח שתקבלו מספיק זמן איכות לבדכם, ישנן מספר דרכים לעשות זאת.

הזמינו את עצמכם לדייט

אתם קובעים פגישות עם חברים, או עם שותפים לעבודה – אז למה שלא תקבעו פגישה עם עצמכם? האם תוכלו לקבוע דייט עם מישהו יותר חשוב? הקציבו זמן מסוים, מדי שבוע, בו תשקיעו זמן לבדכם בעבודה על הפרויקטים היצירתיים שלכם. לאחר שקבעתם את המועד, הקפידו לדבוק בו, ויהי מה (גם אם בהתחלה לא יצא מזה כלום. ביצירה, כמו בעולם הדייטינג, לא כל פגישה היא מוצלחת). ומה לגבי עבודה משותפת? עבודה משותפת היא אמצעי דרבון והעשרה מצוין – יותר מאוחר! כשכבר תחושו שאתם מחויבים לתהליך ותתקשו להתמודד עוד עם בדידות התהליך, או שתחושו שאתם זקוקים לחוות דעת נוספת, זה הזמן לעבוד ביחד, אבל – לא על חשבון זמן הלבד.

צרו לעצמכם חלל עבודה ייעודי

אפילו מבחינת ההתניה הפסיכולוגית, תמיד עוזר ליצור סטינג שמזכיר לכם ומודיע למוח שעכשיו הזמן להיכנס למצב יצירה. היכולת להפריד עצמכם פיסית מאנשים אחרים בזמן שאתם עובדים היא דרך מצוינת לתת דרור לרעיונות היצירתיים, שנוטים להיות ביישנים וחמקמקים. מצאו לעצמכם חלל עבודה, עדיף כזה בו תוכלו לסגור את הדלת, להתנתק מהטלפון, מאנשים אחרים ומהעולם באופן כללי. זה בסדר אם הוא ישמש לדברים אחרים בזמנים אחרים (כמה מהספרים הכי מפורסמים נכתבו על השולחן בפינת האוכל). לא תמיד צריכים סטינג דרמטי ומיוחד. כל שדרוש הוא שבזמן המיועד, החלל ישמש אתכם נאמנה ורק אתכם.

בקשו זמן עבודה מהבית / מחוץ לבית

אם אתם עובדים במשרד, דברו עם הממונים עליכם על האפשרות לעבוד מדי פעם מן הבית. אם אתם לא יכולים לעבוד בבית, תאמו עם המשפחה הזדמנויות קבועות לעבוד מחוץ לבית. גם אם זה אפשרי רק פעם אחת בשבוע-שבועיים, זה עדיף על כלום ותופתעו לגלות איזו עלייה משמעותית בתפוקת היצירה שלכם תוכלו לחוות אם רק תהיו מחויבים.

כשהזמן מבשיל ותהיו כבר מחויבים לתהליך, תוכלו לבחור לעבוד במקומות שונים בזמנים שונים. זה בסדר גמור להחליף מקום עבודה לפי הרצון והצורך – העיקר למצוא מקום בו תוכלו לעבוד בנחת. יש יוצרים שחייבים "חדר אטום" כדי לעבוד. אחרים, אוהבים לעבוד בבית קפה, כאמצעי להתגבר על הבדידות, אך לאפשר להם להיות לבד. אין בנושא הזה חוקים – בדקו ונסו עד שתגלו מה עובד עבורכם.

כך או אחרת, חשוב לזכור כי אף על פי שהתבודדות יכולה להרגיש, לעתים קרובות, כמו בדידות, יצירת זמן הלבד היא צעד חשוב מאין כמוהו בתהליך היצירתי.