כולנו באותה סירה

דן קובולדט

במובנים מסוימים הוצאה לאור היא משחק עם סכום אפס. יש רק מספר מסוים של מקומות בלו"ז של המוציאים לאור המסורתיים. רק עשרה ספרים יכולים לאכלס את רשימת עשרת הספרים המובילים, ורק אחד יכול לזכות בהוגו. ובכל זאת, האיום המסוכן והנרחב ביותר למי ששואפים להיות סופרים אינו סופר אחר, או מוציא לאור גדול ורשע. זה גם לא חנות מקוונת מסוימת. לא, האיום הגדול ביותר הוא זמן הקריאה המתכווץ והולך של האדם הממוצע בעולמנו המודרני.

ספרים נהנו פעם מתחרות מועטה. כעת, זמן שנוצל בעבר לקריאה מוקדש לגלישה באינטרנט, במדיה החברתית, בנטפליקס. הגיק שפעם היה קורא ארבעים שעות בשבוע מבלה אותן עכשיו במשחק ב"Dragon Age".  זאת הסיבה שסופרים מוכרחים לחבור יחד: להזכיר לעולם את חשיבותם של הספרים. לגרום לאנשים לבחור בקריאה על פני רפרוף וצפייה. זכרו את דבריי, עמיתיי הסופרים, אנחנו נחיה או נמות לפי היכולת שלנו לעשות זאת.

העולם המודרני דורש כל כך הרבה מזמנו של אדם. לכן ספרים מצליחים במיוחד – ספרים כמו "משחקי הרעב", "מפוצלת" ו"חמישים גוונים של אפור" – הם כה חשובים. הם לא רק משמנים את גלגלי תעשיית המו"לות, הם גם מציבים ספרים ברוח התקופה של הציבור. ישנם סופרים שבקרו את הכתיבה ב"חמישים גוונים של אפור", אבל נחשו מה? הוא גרם להרבה אנשים שלא קראו ספר מאז בית הספר התיכון להרים אחד ולראות על מה המהומה. "חמישים גוונים" גרם לאנשים לקרו ולדבר על ספרים, במקום על תמונות החתולים האחרונות, או מה קרה ב"בית הקלפים".

מה אם ציבור הקוראים יוכפל?

תארו לרגע מה היה קורה אם ציבור הקוראים בעולם היה מוכפל פתאום. זאת לא מטרה ריאליסטית בטווח הקצר, אבל היא משמשת כתרגיל מחשבתי שימושי. אם מספר הקוראים היה מוכפל, הדבר הראשון שהיה קורה הוא שהרבה יותר סופרים היו מסוגלים להתפרנס בכבוד מכתיבה. אולי "בארנס & נובל" היו נהיים רווחיים, מה שהיה מאפשר להם לפתוח חנויות חדשות במקום לסגור אותן.

מוציאיםלאור היו יכולים לשכור יותר עורכים, מה שהיה מאפשר רכישה של יותר ספרים מסופרים חדשים. הם יכולים היו להגדיל את תקציבי השיווק, במקום לחתוך אותם. זה היה מוריד חלק מן האחריות על השיווק מכתפיהם של הסופרים, מה שהיה משאיר להם יותר זמן לכתוב ולפתח את אמנותם. אחרון חביב, תרחיש החלומות היה משפר את התנאים שמוציאים לאור מובילים היו מציעים בחוזים, כי הם היו זקוקים נואשות שהסופרים יחתמו.

אלו כמה מן הדברים שיכולים היו לקרות לו היינו מוצאים דרכים לבנות את ציבור הקוראים בעולם. אז, האם אנחנו יכולים לעשות זאת?

בראש ובראשונה: הפכו את הקריאה ליותר נוחה

לא משנה מה אתם מרגישים לגבי אמאזון, אתם חייבים להודות שהם עשו הרבה כדי להפוך את הקריאה ליותר נוחה. קוראים-דיגיטליים הופכים את החיפוש, הבחינה וההורדה של ספרים חדשים לתהליך קל כל כך. הזמנה בקליק אחד הופכת את התהליך למהיר ונטול-כאבים. הם יכולים לאכסן מאות ספרים בבת אחת, ובכך מוודאים שמישהו שמוצא זמן לקרוא יוכל תמיד לשאת אתו ספר בהישג יד.

טלפונים חכמים מציעים דרכים טובות יותר ויותר (כמו תוסף הקינדל וה-iBooks) לקריאה של ספרים אלקטרוניים. אבל טלפונים חכמים הם מכשירים בעלי מספר שימושים, וזה הופך אותם לחרב פיפיות. אתה יכול לקרוא בטלפון, אבל אתה יכול גם לשחק "אנגרי בירדס.

ספרי אודיו גם הם עוזרים לאנשים למצוא יותר זמן לקרוא. כעת, אתם יכולים להאזין לספר בזמן ריצה או נהיגה או התעסקות במטלות אחרות שלא דורשות מחשבה. מספר מפתיע של מבקרי ספרים וסופרים עמיתים שפניתי אליהם לגבי קריאת הספר שלי הודו שרוב (אם לא כל) הספרים שהם קראו לאחרונה היו ספרי אודיו. האנשים הסופר עסוקים האלה היו בוודאי צריכים לוותר על קריאה, אם לא פורמט ההאזנה לא היה קיים.

מה סופרים יכולים לעשות

להוביל את הטכנולוגיה זהו דבר שמעבר להישג ידם של מרבית הסופרים. יחד עם זאת, ישנן דרכים אחרות בהן אנחנו יכולים לתרום את חלקנו כדי להגדיל את ציבור הקוראים בעולם. הנה שלוש: