הסופרת יעל פורמן, מחברת "ילדי בית הזכוכית" עברה מסלול רב-שנים, עד שהוציאה את ספרה הראשון. רבים מסיפוריה פורסמו במגזינים ובאתרים שונים למדע בדיוני ולפנטסיה, והיא השתתפה בתחרויות כתיבה רבות מספור. יום אחד, אחד מאותם סיפורים תפס אחיזה, דרש לגדול ולהפוך לספר, והשאר כמו שאומרים, הוא היסטוריה.

את יעל פגשתי בזמן שהיא עובדת על ספר חדש ומספר בלתי נתפס של סיפורים. בכל זאת, היא ניאותה לפנות קצת זמן ולהתראיין על ספרה ועל תהליך ההוצאה לאור, משלב הרעיון ועד שהגיע הספר אל מדפי חנויות הספרים.

כיצד נולד הרעיון ל"ילדי בית הזכוכית"?

הרעיון נולד לצורך תחרות סיפורים קצרים, שנערכה לקראת כנס "עולמות" 2009, של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. הוא שילב רעיונות ישנים שהיו לי לצורך כתיבה על כליאה של יצורים חיים, בעלי מחשבה ורגשות, עם מבט מטפורי על נושא התחרות, "סוף העולם".

במרכז הסיפור יש בני מים, שהם יצורים דמויי בני ים שנוצרו על ידי הנדסה גנטית. בני המים גרים בתוך אקוואריום ענק ומיוחד, ובעיניהם זהו כל העולם. כשהעולם שלהם בסכנה, מבחינתם, זה "סוף העולם".

כמה זמן לקח לך לכתוב אותו, לפני שחשת שהוא מוכן לשליחה להוצאות?

את הסיפור הקצר כתבתי במשך בערך שבועיים. מאחר שהסיפור זכה במקום הראשון בתחרות וקיבל ביקורות נהדרות מכולם, ומאחר שהדמויות הראשיות היו ילדות, חברה העלתה את הרעיון לשלוח אותו, כמו שהוא, להוצאות וזה מה שעשיתי.

תוכלי לספר קצת על תהליך הכתיבה של הספר?

תהליך הכתיבה אצלי כולל הרצה של הדמויות בראש. גלגלתי את הסיפור שוב ושוב בראש, מכל זווית אפשרית, כולל פיתולי עלילה שלא נכנסו לבסוף לסיפור, פשוט כדי לבחור את המסלול הטוב ביותר שהדמויות ילכו בו וכדי להכיר אותן הכי טוב שאני יכולה. כמו כן, התייעצתי עם חברים שאני סומכת עליהם. אחרי כן, קבלתי ביקורת על המוצר המוגמר מקוראי הבטא לצורך שכתובים, כי תמיד יש מקום לשפר את הסיפורים, ועין זרה רואה דברים שהכותב לא יכול לראות.

ואיך מוצאים קוראי בטא כאלה? בטח לא קל לבקש ולקבל ביקורת מחברים.

קוראי הבטא שלי הם חברים שהניסיון שלי מראה שהם יודעים לתת הערות ממוקדות וענייניות שבאמת מצביעות על נקודות טעונות שיפור. לגבי הביקורת, אם אני מסכימה עם מה שהם מעירים עליו אני כמובן מיישמת. אם לא, אני בודקת עם קורא בטא אחר אם גם הוא חושב אותו דבר. אם שניים או שלושה תמימי דעים לגבי נקודה מסוימת, אני מקבלת את דעתם ומבינה שכנראה מה שיש לי בראש פשוט לא עבר היטב לסיפור ואז אני ניגשת למצוא פתרונות. בדרך כלל, התוצאה הסופית באמת יותר טובה מהגרסאות הקודמות.

את זוכרת איך הייתה התחושה לקבל תשובה חיובית מהוצאה?

הרגע הזה היה מורכב מכמה רגעים. היה הרגע הראשון בו העורך של הוצאת מודן התקשר ואמר שהסיפור הקצר מאוד מצא חן בעיניו וביקש שארחיב אותו לאורך שיותר מתאים לספר ואז הם יבדקו אותו שוב. זה היה רגע מאוד מאושר מבחינתי, הכרה מצד גורם מקצועי אמיתי ביכולות שלי.

ואז עבדתי במשך כחודשיים (כי היה פסטיבל "אייקון" בדרך) על הרחבת הסיפור פי שלושה. בשלב הזה גם התייעצתי עם אנשי מקצוע בנושאים של ביולוגיה ופיזיקה, כדי לוודא שאין לי טעויות גסות מבחינה מדעית. בדיוק כשסיימתי את העבודה, התקשרו אליי גם מהוצאת זמורה ביתן כדי לשאול אם כבר חתמתי עם מישהו. גם זה היה רגע מאוד-מאוד משמח. שלחתי את הגרסה המורחבת לשתי ההוצאות. שתיהן זימנו אותי לפגישה. העורכות של זמורה ביתן ביקשו שאשכתב לסוג של ספר שלא כל כך רציתי לכתוב, והוצאת מודן הגישו לי חוזה. אז חתמתי איתם.

האם הייתה לך יכולת מיקוח בכל הנוגע לחוזה?

כן. התייעצתי עם עורך דין ועשיתי בו שינויים. היו כמה סעיפים שערכנו לגביהם משא ומתן, ובהחלט חלק מהבקשות שלי התקבלו. אבל באמת שבסך הכול, החוזה שמודן הציעו לי היה הוגן מלכתחילה ולא היו לי בעיות לקבל את הנקודות שהיו חשובות לי בזמן המשא ומתן. אני יודעת שיש הוצאות שמציעות חוזים מאוד לא הוגנים, ושלפעמים הסופרים אפילו נדרשים לשלם תמורת הוצאת הספר, ועדיין החוזה לא הוגן כלפיהם. לשמחתי, במקרה שלי זה ממש לא היה ככה.

ספרי קצת על העבודה מרגע שהספר שלך התקבל ועד שיצא מידייך אל הדפוס.

במשך כמה שבועות עשיתי פינג-פונג עם העורך על הערות ותיקונים. לאחר שהגענו לגרסה הסופית היה תהליך של הגהות לפני העימוד ואחרי העימוד. עיכוב קטן חל, כי לא מצאנו מאייר שיכין את האיורים שיש בספר ואת הכריכה, אך לבסוף ההוצאה מצאה את המאייר המעולה, ינון זינגר, שעשה עבודה מדהימה. גם כאן, הוא הכין סקיצות, ואני הערתי עליהן, עד שהגענו לגרסה שכולם אהבו. העבודה מההתחלה עד הסוף נמשכה קרוב לשנה. אבל חלק לא קטן מזה היה החיפוש אחר מאייר מתאים.

ואיך הייתה התחושה לאחר יציאתו לחנויות, לראות ביקורות על הספר במקומות שונים?

היה מאוד כיף לראות את הספר בחנויות, בייחוד כשהוא היה מונח על הדוכנים המרכזיים. ביקורות לצערי היו בעיקר ברשת. העיתונים התעלמו מהספר.

אבל בשנה שלאחר יציאת "ילדי בית הזכוכית" לאור, הוא נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך לכיתות ד' עד ו', וזה גרם להרבה מאוד ביקורות נלהבות של ילדים ברשת. ילדים הכינו כל מיני עבודות על הספר, כמו משחקים וכמה ילדים חמודים אפילו המחיזו בווידיאו קטע מהספר והעלו לרשת. זה היה נהדר.

במידה מסוימת, זה עדיין נמשך – הספר עדיין נמצא בחלק מחנויות הספרים, ארבע שנים מאז שהוא יצא לאור. זה לא שכיח.

מה השתנה מבחינתך בכתיבה מאז שיצא ספרך הראשון?

אני כל הזמן מנסה להשתפר ולכתוב טוב יותר. אני חושבת שעם הניסיון, הכתיבה שלי בהחלט במגמת שיפור. אני ממשיכה לצבור ניסיון ומתייחסת לכל ביקורת ועריכה כאל חומר לימוד שאני מנסה ליישם בדברים הבאים שאני כותבת.

הדבר היחיד שאולי השתנה זה שהפסקתי להשתתף בתחרויות סיפורים, כי נראה לי לא הוגן להשתתף בתחרויות לאחר שהוצאתי ספר. זה בהחלט חוסך קצת לחץ ומתח בחיים.

למה נוכל לצפות מיעל פורמן הלאה?

כרגע אני עובדת על הספר הבא שחתמתי עליו חוזה עם ההוצאה. הוא מיועד לבני נוער, אבל אמור להתאים גם למבוגרים. אני מקווה שזו תהיה סדרה. בינתיים עובדים על אחד. העבודה קצת איטית לצערי, כי זה ספר ארוך בהרבה ואני עובדת במשרה מלאה. אבל הוא מתקדם. מקווה להמשיך לכתוב כל עוד אני יכולה.

לפרטים נוספים על "ילדי בית הזכוכית" באתר הוצאת מודן

Save

Save