מכונת הכתיבה
הלכתי לסדנת "שנה חדשה – סיפור חדש" של "נקודת מפנה" ולמדתי דברים שלא ידעתי על הסיפור שלי
חלום הכתיבה הוא חלום נפוץ להפליא בארצנו. נראה שכל אדם שני נמצא בשלבים כאלה ואחרים של כתיבת הספר שיביא לו את הסיפוק ואולי גם את התהילה. אין זה מפתיע, אם כך, שבשנים האחרונות החלו סדנאות כתיבה שונות לבצבץ בכל הארץ. מספר רב של סדנאות משתייך לזן הלא איכותי, והן מועברות על ידי א/נשים שאין להם את הכלים לכתוב ספר בעצמם, קל וחומר ללמד אחרים כיצד לעשות זאת. מנגד ישנן גם סדנאות כתיבה מבוססות ורציניות, להן כבר רקורד של הצלחות וביכולתן לקדם את תלמידיהן באופן ממשי. הטריק, כמובן, הוא להבדיל סוג אחד למשנהו.
כדי להביא לגולשים את האינפורמציה האמינה והמועילה ביותר, אני משתדל לדעת ממקור ראשון בדיוק על מה אני ממליץ, מה אני מפרסם ולמה אני מתייחס ב"מכונת הכתיבה". לכן שמחתי על ההזדמנות להתארח בסדנת "שנה חדשה – סיפור חדש" של "נקודת מפנה". הסדנה, המועברת על ידי מעין רוגל, היא די מוזרה בנוף המקומי: סדנה בת מפגש יחיד, שאורכו 5 שעות, שמבטיחה לעזור למבקרים בה למצוא את "לב הסיפור", את "עורק הזהב" המסתתר במעמקי האדמה והסלעים. יומרה מרשימה, אך האם היא מבוססת? ובכן, אני שמח לבשר שבמקרה הזה, לגמרי כן, ואפרט בדיוק מדוע זהו המקרה לדעתי.
שיעורי בית
לפני שהסדנה בכלל התחילה, כבר נתנו שיעורי בית – לא לתלמידים, למדריכת הסדנה, מעין. כל אחד ממשתתפי הסדנה התבקש במעמד הרישום לבחור סיפור אחד עליו הוא עובד ובו הוא חש שהוא זקוק לעזרה. בנוסף, נתבקשנו לשלוח תקציר קטן של הסיפור ומספר פרטים על מספר דמויות מרכזיות. אין בעיה, לאחר התייעצות קצרה עם רחלי לביא, מפיקת הסדנה, היה לי מספיק מידע בשביל לבחור את הסיפור עליו אעבוד בסדנה. תקציר ומספר מילים על כמה דמויות? בתוך כ-10 דקות הייתי מוכן ושלחתי את המסמך.
אני מוכרח להודות שהופתעתי כאשר הבנתי שמעין אכן קראה את כל התקצירים שלנו והגיעה עם הערות והארות עבור כל אחד מאתנו. היא עשתה שיעורי בית ואף הגדילה לעשות והציעה לחלקנו רפרנסים חשובים ליצירות שכדאי לנו להכיר לאור הפרויקטים האישיים שלנו. מה אגיד – יש לי כבוד לסדנאות שמכבדות את תלמידיהן. הדבר חשוב במיוחד בסדנה שכוללת מפגש יחיד ויש לה בסך הכול חמש שעות בשביל לקחת את הנוכחים מנקודה לנקודה חדשה ויותר טובה.
מספר המשתתפים
אחד החששות (המבוססים, יש לציין) של מי ששוקלים להירשם לסדנת כתיבה הוא – האם אוכל לזכות למספיק יחס אישי, כדי שאוכל להתקדם באופן אישי? אין ספק שניתן ללמוד הרבה מהאזנה ואין פסול באחוות סופרים, אבל בסופו של דבר, כל אחד מאתנו מגיע בשביל עצמו. לכן, הרוב המכריע של הסדנאות לא יכלול במחזור יותר מ-15 תלמידים.
במקרה של הסדנה בה נכחתי היינו 8 כותבות וכותבים, מה שהסתבר כמספר מושלם: מועט מספיק בשביל שכל אחד מאתנו יזכה ליחס אישי וגדול מספיק כדי ליצור דינמיקה קבוצתית מפרה ומגוונת. באופן מקרי, הסתבר שגם היינו הרכב די מושלם של א/נשים, כי הקליק היה די מידי וצללנו לעבודה ללא שהות.
המדריכה, מעין רוגל
סדנת כתיבה יכולה להיות טובה רק כמו המדריך/ה שלה. ללא הדרכה והכוונה הולמת, סדנת הכתיבה הופכת לחוויה מתסכלת שכולה בזבוז של זמן, כסף ואנרגיה. מעין, מדריכת הסדנה לטוויית סיפורים היא טיפוס, אבל טיפוס מהסוג הטוב. יש לה דעות מאוד נחרצות לגבי מהו סיפור, מה הוא צריך לעשות ואיך. מן הגישות שאותן הציגה לכתיבת נרטיבים, הסקתי שהיא נטועה חזק באסכולת הכתיבה שמעדיפה לכתוב לפי תכנית מסודרת ומבנה שהוכן מראש ולא בצורה אינטואיטיבית, מבלי לדעת מה הסיפור ומה סופו. כל זאת לא מנע ממנה לסייע גם לכותבים האסוציאטיביים שבכיתה, ובכל זאת, זה משהו שטוב לדעת.
בנוסף לסופרת ותסריטאית, מעין מציגה את עצמה כ"מפצחת סיפורים", וזה בדיוק מה שהיא עשתה במשך חלק נכבד מהסדנה, תוך שהיא נותנת לנו תרגילים ושואלת כל אחד מאתנו סדרה של שאלות. כך, אחד-אחד, שאלה אחר שאלה, פיצחה את הפרויקטים שלנו ועזרה לכל תלמיד ותלמידה למצוא את הלב של הסיפור שלו/ה. הדחף הראשוני שלי היה להתנגד למישהו שאומר לי בצורה כזאת ישירה דברים על הספר שלי, אבל לאחר מחשבה, גיליתי שדבריה של מעין היו לכל הפחות מאירי עיניים וגרמו לי להסתכל על הסיפור שלי מזווית חדשה. לא היה טעם להתווכח. קיבלתי את הדבר שלשמו באתי לסדנה. למעשה, גם קיבלתי שיעור בענווה ובהאזנה אמיתית.
אם לא די בכך, הרי שקיבלנו ממעין גם סל כלים באמצעותו נוכל בעתיד ללכת לדרכנו ולנתב בנפתולי הסיפורים שלנו בכוחות עצמנו. לא היו ניסיונות להותיר אותנו בחסר, להזמין אותנו לסדנה נוספת, הצעות לקנות משהו או כל שטיק אחר שמנסים על כותבים מדי פעם בפעם.
מסע קטן
התחלנו את הסדנה ב-16:00, השעה הייתה אחרי 21:00 כשהסדנה התקרבה לקצה. בתום אותן 5 שעות, חשתי שעברתי מסע שלם, גם בנוגע לסיפור שלי, אבל גם בנוגע לכתיבה באופן כללי. ממבט על שאר חברי הקבוצה, נראה שכולם סיימו את הסדנה בתחושה דומה. אם לומר את האמת, הרגיש מוזר לקפל את הדברים וללכת, כל אחד לדרכו, אחרי ערב מרתק שכולו כתיבה, תרגול ולמידה. בהחלט סיימנו עם טעם של עוד פעם.
חיסרון אחד
אם עליי להצביע על חיסרון אחד בסדנה, הוא שהיא לחלוטין מתמקדת בסיפורים כמכלול מבני. כלומר, היא מצוינת עבור טיפול במקרו של העלילה, אך היא לא יכולה לעזור בכל הנוגע למיקרו. אם לנסח אחרת, בתום הסדנה, כנראה שתדעו בדיוק מהו המבנה של הסיפור שאותו ברצונכם לכתוב, ואולי אפילו כיצד יסתיים. למען הסר הספק – זה הרבה מאוד לדעת! א-ב-ל, היא לא נותנת את הכלים הדרושים בשביל למלא את המרווחים שבין "ראשי הפרקים". אתם מכירים את זה? אתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים לכתוב עכשיו, בדיוק מה אתם רוצים שיופיע בסצנה, או בפרק, אבל כשאתם באים לכתוב את המילים הראשונות, מכה בכם העובדה שאתם לא באמת יודעים להעביר אל הכתב את מה שאתם רוצים? זהו כנראה אחד המכשולים הגדולים ביותר שניצבים בפני א/נשים כותבים/ות.
מצד שני, ראוי לציין שבמהותה, הסדנה נוצרה על מנת לסייע לכותבים באיתור לב הסיפור ובבניית השלד שנגזר מאותו לב. זה קצת הרבה לצפות ממנה שתיתן גם את הכלים כדי לשזור את הפרטים הקטנים שהם השרירים, הגידים, העור וכל השאר, שהופכים סיפור למה שהוא. את מה שהבטיחה לתת, קיימה באופן מעורר הערכה. לאור זאת, אם "נקודת מפנה" יפיקו סדנה מיוחדת למיקרו הסיפורי, בהחלט אשתוקק לפקוד גם אותה.