נשאלתי בקבוצה כלשהי למה בארץ לא משתמשים בשיטת הסוכנים הספרותיים. החלטתי לצרף את התשובה גם כאן

ראשית, ציבור הקוראים (בעיקר הקוראות) בארץ לא מספיק גדול בשביל לתמוך בתשתית של מקצוע כגון סוכנים ספרותיים.

שנית, האופי הספציפי של שוק הספרים בישראל הוא כזה, שה"עוגה" לא מספיק גדולה בשביל לאפשר את קיומם של סוכנים ספרותיים. סוכנים מרוויחים את כספם על ידי קבלת אחוזים ממכירת הספרים של לקוחותיהם להוצאות ומסך התמלוגים על מכירת הספרים בחנויות.

אז בואי ניקח את מודל הסוכנים הספרותיים וניישם אותו על שוק הספרים בישראל:

בארץ, כ-80% מההכנסות עבור מכירת הספרים הולכים לרשתות (צומת ספרים וסטימצקי). ההנחות והמבצעים על הספרים אינם על חשבון הרשתות. כלומר, הם על חשבון ההוצאות ומקטינים את החלק שלהן עוד.

כעת, הורידו מזה תשלום לעורכת, למגיהה, לעורכת הלשונית, למעצבת, למעמדת, לבית הדפוס, למחסן, ליח"צנית, לאיש/אשת הסושיאל, לרואי החשבון, לרשויות המס – וכל זה לפני שהמו"ל לקח אפילו אגורה לעצמו.ה.

ואז ממה שנשאר – אם נשאר (לא נשאר, אבל נניח שכן) – יש את התמלוגים לסופרות.ים.

א-ב-ל, חכו שנייה, עוד לא סיימנו! תשלום התמלוגים הוא על רווחים, לא על הכנסות. לכן התשלום מתחיל רק אחרי שהמו"ל כיסה את ההוצאות (הוא לא כיסה, אבל נניח שכן).

מתוך התמלוגים, הסוכנים הספרותיים אמורים לקחת כ-15%, שזה התשלום הסטנדרטי בחו"ל. אבל בארץ? 15% ממה? מ-4-5 ש"ח ליחידה? במקרה הטוב? בחישוב מהיר, אפילו אם ספר מכר 1,000 עותקים (רוב הספרים לא עושים זאת. רובם כלל לא מגיעים ליצור תמלוגים, אבל נניח שכן), שכרו של סוכן ספרותי, אם יקבל כזה – וזה אבל עצום – יוצא 750 ש"ח. ברוטו. לספר – בכלל – לא לחודש.

שנייה… כמעט סיימנו, אבל אנחנו עוד לא שם. ספר לא מוכר 1,000 עותקים ביום. זה לוקח זמן. לכן גם ה-750 ש"ח האלה לא יגיעו בבת אחת. הם כנראה יתפרשו על פני שנה, ויגיעו אחת לרבעון. כלומר, ארבעה תשלומים של 175 ש"ח. כדי להקל על החישוב, נהיה נדיבים ונעגל למעלה ל-180 ש"ח (כמובן שזה לא 180 ש"ח, אבל נניח שכן), ואז נחלק ב-3, כי רבעון זה שלושה חודשים = 60 ש"ח לחודש. ברוטו, עבור כל העותקים שהספר ימכור אי פעם. זה, בערך, מה שצפוי סוכן ספרותי להרוויח בישראל.

זאת הסיבה ששיטת הסוכנים הספרותיים לא קיימת בארץ.