כיצד חוק הספרים השפיע על ספרי נישה, כגון פנטסיה ומדע בדיוני? כיצד ביטולו צפוי להשפיע עליהם? אייל גורן, עורך בהוצאת אופוס כותב על חוק הספרים מנקודת מבטו של עורך המתמחה בספרות ז'אנרית

לאחרונה, עקב הכרזות פופוליסטיות שונות של פוליטיקאים, חוק הספרים יצא לדרכו האחרונה כשהצביעו בעד ביטולו. אני לא מתכוון להתייחס ספציפית למה שעושה שרת התרבות, פשוט כי אין פה אמת אבסולוטית.

אפשר לקרוא בפייסבוק ובכל מקום דעות לכאן ולכאן – האם זה טוב או רע. הסיבה לכך פשוטה – המציאות מאוד מורכבת, לכל אחת/ד יש את נקודת הראות שלה/ו ובהתאם לה, נגזר האם הביטול הוא טוב או רע, לטעמה/ו.

מי שאוהב לקרוא אך ורק ספרי מיינסטרים בוודאי מקלל את הרגע שחוק הספרים נכנס לתוקף, ומחכה בכליון עיניים לביטולו.

[כדאי גם לזכור – חוק הספרים שהתקבל בכנסת הוא לא החוק שהיה צריך לחוקק, הוא השאיר שתי פרצות חשובות לרשתות: הוא גם אפשר את המשך הבעלות הצולבת של חלק מההוצאות על החנויות וגם איפשר לדואופול של סטימצקי וצומת לדרוש הנחות ענק מהמו"לים, כך שתמיד ראוי להכניס בו שינויים ותיקונים]

נקודת המוצא שלי היא של חובב פנטזיה ומד"ב, שמעוניין לראות הוצאות שמוציאות ספרי פנטזיה ומד"ב בעברית (כן, אני גם אחד מעורכי הז'אנר של אופוס, ולכן אני רואה איך דברים נראים מבפנים).

מהמקום שבו אני נמצא הבעיה אינה כמה סופרים מרוויחים מהספרים שלהם פה, אלא כמה הוצאות מרוויחות. בלי הוצאות שירוויחו (או לפחות, לא יפסידו) – אין ספרים בעברית! חד וחלק!

לפני מספר שנים החלה חגיגת ה-4 במאה, הבעיה לא הייתה במבצע עצמו, אלא באיכות הספרים שנכנסו אליו. בפעם הראשונה ניתן היה להשיג כל ספר חדש ואיכותי במבצעים נהדרים, והעובדה שהמבצעים האלו לא היו חגיגה חד-פעמית, אלא חזרו על עצמם מספר פעמים בשנה, הביאה בהדרגה לכך שפלח לא מבוטל מהקונים החל לשנות את הרגליו ולקנות ספרים רק במבצע.

מדוע זה רע? כי הדבר הציב בפני הוצאות אחת משתי אפשרויות: להוציא ספר שיימכר במבצעים, אבל אם הוא לא יימכר מספיק – היא תפסיד, או לא להסכים לספר להימכר במבצע ולהסתכן בכך שלא יקנו אותו.

קצת מספרים

עלות הפקה של ספר בעברית יכולה לנוע בין 30,000 ל-150,000 שקל (אולי אפילו יותר), כאשר העלות נקבעת לפי עובי הספר, תעריף המתרגם/ות והעורכ/ת ועוד.

כאשר ספר נמכר ב-25 שקל בחנות (4 במאה), ההוצאה מקבלת 10-12 שקל (לפני הורדת מע"מ).

זה אומר שאם הספר קטן ולא עלה הרבה לתרגם, נאמר שעלה רק 30,000 שקל, והוא מכיל רק 300 עמודים, הוא יצטרך למכור כ-3,000 עותקים רק כדי להחזיר את ההשקעה. ספרים של 1,000 עמודים (כמו אלו של קן פולט) יצטרכו למכור יותר מ-10,000 עותקים.  

וכאן מגיע הקשר לפנטזיה, שהיא בסך הכול נישה קטנה – אי אפשר להגיע למצב שבו רק בגלל מבצעים ימכרו אלפי עותקים לספר פה. כן, תהיינה מכירות גדולות יותר בזכות אנשים שאולי אחרת היו קוראים את הספרים רק בהשאלה או מהספרייה, אבל אותם צרכנים לא יפצו על ההפסדים למו"ל שנובעים מהסכום הנמוך יותר מכל מכירה.

היקפם של מרבית ספרי הפנטזיה כיום הוא  כ-600-1,000 עמודים, אבל אין פה בארץ קהל שיקנה ב 3-4 שנים 4000 עותקים או יותר. זה ייקח, במקרה הטוב, 10 שנים (אלא אם כן יעשו סדרת טלוויזיה מוצלחת שתזכה לקהל גדול בישראל).

בשנת 2012 ניהלתי ויכוח באחת הקבוצות בפייסבוק על חשיבות המבצעים. מי שהתווכח אתי היה מוכר בצומת שטען שאת "שם הרוח" של פטריק רותפוס הוא מכר יותר מחמישים עותקים, בעוד שמן "האימפריה האחרונה" של ברנדון סנדרסון הוא מכר אולי עותק.

עניתי לו שאולי אופוס מכרה פחות – אבל הרוויחה יותר, החזירה את ההשקעה ועושה רווח יפה, ואילו זמורה ביתן טוענת ש"שם הרוח" גרם לה הפסדים כבדים. גם הקוראים יצאו נפסדים, כיוון שיש הרבה קוראים ממורמרים, עקב כך שבשל חוסר כדאיות ההוצאה בחרה שלא להוציא את ספרי ההמשך.

לפני חוק הספרים

אם נחזור למצב שקדם לחוק הספרים, לאורך זמן אף אחד לא יקנה ספרים שאינם במבצע, מה שיביא לאורך זמן להפסקת ספרי נישה שונים (אלא אם כן תהיינה הוצאות שמוציאות ספרים ללא כוונת רווח, ויש כמה כאלו במד"ב).  במצב הזה, מי שייהנה מקריאת ספרי מיינסטרים אכן ירוויח, אבל מי שירצה יותר מזה – כבר יצטרך ללמוד לקרוא באנגלית.

בקשה

ודבר אחרון – אני ממליץ/קורא לכל חובב פנטזיה שהוא: אם חשוב לכם שימשיכו להוציא ספרי ז'אנר בארץ, תנו עדיפות בקניות שאתם עושים לקנייה ישירה מהמו"ל. בשוק ספרים כשלנו, מאה או מאתיים קונים שיקנו ישירות מהמו"ל (דרך אתר, או בשבוע הספר) יעשו הבדל משמעותי.