מכונת הכתיבה
בואו לקרוא את הסיפור שזכה במקום השלישי בתחרות הסיפורים, "פרס אלמוג" לשנת 2021
אנה חשה עייפות מתגברת. כשקמה למטבח רחרחה את פחית הקפה החדשה, לחצה במעבד המזון על לחם בטוסטר וקפה. כשפתחה את הסוכר, גילתה כמה נמלים יוצאות מהצנצנת. הן היו זעירות, זהות בכול. רק אחת, שהייתה אדומה וענקית, נעה על נחיל הנמלים. המלכה, חשבה לעצמה. המעבד שרק ואדי המים הסתלסלו מעליו. היא נכנסה לשירותים, ו-טאטה מיהר לבצע בדיקה. התוצאה – שלילית. עוד מעט תצא לפגישה ורצתה להגיע לשם מוקדם כדי להציב את המצלמות. כולנו נמלים פועלות ו-טאטה הוא המלכה האדומה הענקית, חשבה ויצאה מהדירה. תנאי היצירה בהם עבדה לא השתנו; מצלמה בגודל כפתור, לפעמים שתיים, שאפשרו לצלם בחשכה כמעט מוחלטת, פיסת זיכרון קשיח בנפח של טרה בייט שחובר בגלים קצרים. את הכול הפעילה מהמסך שלה, שפעל אך ורק בקרבתה. היא אהבה את הטקסיות שבדבר והכללים היו מובנים מאד. חלפו ארבעים שנה, ארבעים שנה בהן פעלה באפלה, בבדידות גדולה בסופו של דבר. הווידיאו המועדף ביותר – צבר קרוב למיליון צפיות – היה אחד הראשונים, לפני שהשתלטה על כל הפונקציות במצלמה. אפילו את הגברת האנחות לא הכירה. אבל עתה היא מוכנה ליצירת המופת שאחריה כנראה תמות. דגם סמסונג JT-NANOCAM שילב, לפי ההקדמה בחוברת ההפעלה, את החידושים הטכנולוגיים המתקדמים והמתוחכמים ביותר: מיקוד אוטומטי על איברי המין והגברה מידית של אנחות. כשהתלבטה איזו מצלמה לקנות, ביחס שבין האיכות למחיר, הדרך היחידה הייתה לפנות למוצר קוריאני, וכשבסוף רכשה שניים במחיר מוזל, היה ברור שאופטימיות מהירה וכסופה קבעה את עיצוב המוצר. הדלת זיהתה אותה מבעוד מועד ונפערה, משעול לממלכתו של האדס. אנה ידעה שיש לה דקות ספורות עד שיגיע קסטרל, אותו מעולם לא פגשה. היא מיהרה לחדר השינה והדביקה שתי מצלמות בכיוונים מנוגדים שנבלעו מידית על משטח ההדבקה, כמו זיקית מפיקסלים. קסטרל נכנס למבואה, הביט באנה ופונקציות הפיתוי שלו החלו לפעול באופן אוטומטי. הוא הסתובב בחדר ולא פנה אליה ישירות, כדי לבסס את עליונותו: "טאטה קבע שאנחנו זיווג ראשון". כשדיבר, הוא נשמע כמו משהו שהגיח מהג'ונגל, אך אנה לא התרשמה כיאות וקסטרל החליט להוריד את קולו בחצי טון. המצלמות הזערוריות של אנה החלו לפעול מיד כשהבחינו בתנועה. "אני בן 72. בת כמה את?" הוא הביט בזווית עינו על צדודיתה הגאה, וחשב על כך שבשעה הקרובה מחזור הביוץ שלה יהיה בשיאו. עיניה היו נתונות במסך ועדיין לא הביטו בו: "בת 64, ואני מכירה את כל התחבולות", ענתה קסטרל התיישב לבסוף, כאילו מוכן לשביתת נשק ודיון בתנאים המוקדמים. הוא חיקה באופן כללי את תנוחת הישיבה שלה, והיא פנתה אליו חסרת מורא במלוא גופה. הם נדמו כשני תרנגולי קרב בעלי צבעים מרהיבים. למרות שהצליחה שלא להסגיר איזושהי תגובה, מד המתח המיני שלה קפצץ בעצבנות מהרגע שקסטרל חצה את המבואה. זה לא קרה לה מעולם. מנגד, הרכות של עיניה וריסיה סתרו את העוצמה שהקרינה והזכירו לו את תמונות אמו ואת שערה העבות. זה בלבל אותו ושריריו רפו, נותן לה להוביל.
"לא יכול להיות שאנחנו זיווג ראשון." היא אמרה בלי למצמץ.
"ואיך הגעת למסקנה הזאת?"
"כי זיווג ראשון נקבע רק כשצריכים להעמיד צאצאים".
"טאטה לא עושה טעויות. מה דרגת הפדומורפוזיס אצלך?"
"תשע נקודה שמונה".
"נו, זה עוד יותר גבוה משלי. בטח שאת כשירה".
"אתה לא מבין. לפני כמה שנים, טאטה קיבל תוצאה חיובית על בדיקת השתן שלי והפסיק את ההיריון באופן מידי".
שגיאה אקראית בעותק, שהתבטאה בצקצוקים מולקולריים זעירים עד לאינסוף, הובילה למידע חדש בבסיס הנתונים של טאטה, כשבעקבותיו נקטעה אספקת אמצעי המניעה, חושבו מחזורי ביוץ אופטימליים ואלגוריתם השכפול הגנטי קבע מפגש. הפקודה נמסרה מיד לשני הנמנעים: קסטרל ואנה. עתה קסטרל הסתכל עליה והמתין. המתין כל כך הרבה בתלאות החיים, צבר מיומנויות וחייך ללא צורך; מציג את שיניו המושלמות שהעידו על דרגתו הגבוהה ושהתוכנית, אחרי הכול, נושאת תוצאות. קסטרל יודע איך להביט באישה ומה לומר לה כדי לקצר את המעגלים שמעוררים אותה מינית. כשהגיע לבגרות הורכבו מעגלי רטט בקצות אצבעותיו כי זה מה ש-טאטה החליט. בלוטות הזיעה נזרעו פרומונים שנועדו לעקוף מחסום תודעתי אפשרי אצל היעד. כשהתקרב לגיל ארבעים הפסיק לכמת את כיבושיו המיניים והחלה ניבטת כמיהה להעמיד צאצאים וזו הפכה להיות התכלית בחייו, תכלית שתומרנה על ידי טאטה באמצעות אנליזה רבת משתנים. אימו מתה בלידתו ואביו לא נודע, כך שאת ילדותו בילה במוסדות ממשלתיים בחסות טאטה, שגם סיפק לו אלבום תמונות אלקטרוני ובו חזיונות אימו ויופייה הבלתי רגיל, יופי שהזכיר את אנה באופן מחשיד. גופת האם ושאר חפציה האישיים נלקחו לקרמטוריום ובבגרותו בילה חודשים בבקשות גישה וחיפוש במאגרי מידע כדי לדלות פרטים על אביו, אך ללא הצלחה. קסטרל בזבז כל כך הרבה מאמץ בחיפוש אחר קרוביו, עד שלא עלה כלל בדעתו שאלבום התמונות למעשה פוברק על ידי טאטה. וכך אלבום התמונות האלקטרוני הפך לאיקונין הפרטי של קסטרל, עוגן רגשי לנפש בריאה, שבלעדיו היה הופך לאדם ללא משמעות, מכונת מצבים מושלמת. רק עם אנה ייאלץ כנראה לאלתר ומנגנון האלתור שלו החליד מזמן. בדידות היא לפעמים תוצר לוואי של מוח מחונן. יש סיכוי סביר שמנת המשכל שלה גבוהה משלו, וזה הפך אותה ליותר מושכת. התחושה הזאת לא הייתה מוכרת לקסטרל, המשיכה ביניהם היא כבר לא משנה סדורה עבורו, אלא משהו כאוטי שהוא לא יכול לשלוט בו, ועובדה זו העיקה עליו. לכן ניסה לשבור את הקרח בשיחת חולין.
"מצחיק, שנינו צעצועי מין ישישים כקורח…"
"אל תחמיא לנו. ברור לך ששנינו תוצרים מגונים של התוכנית".
"תוצרים מוצלחים לדעתך?"
"מגוחכים, למרות שישראל מובילה טכנולוגית בפער עצום על העולם".
קסטרל לא הבין מדוע לכל נושא היא מתייחסת ברצינות כל כך תהומית, אבל נזכר במה שסבו סיפר לו בילדותו: "אתה יודע, בסוף המילניום הקודם, מחשב שנקרא 'כחול עמוק' ניצח לראשונה את קספרוב בסדרת משחקי שחמט והדגים לעולם את כוח המחשוב המקבילי. מאז יכולת המחשוב השתפרה לאין ערוך והמחשב עולה על האדם בכל תחום. אין יותר רעב או מלחמות, אוכלוסיית העולם הצטמצמה, והכוכבים בהישג יד. הדרישה היחידה היא שרק הטובים בינינו יורשו להתרבות."
"הטובים בינינו…זה מזכיר לי את הרעיונות של היטלר. אתה זוכר אותו? חוץ מזה, זה עלבון לקרוא לטאטה מחשב, אתה יודע…..הוא ישות שעדיין לא נמצאה לה הגדרה הולמת בשפה, ישות אלמותית ללא גוף, שרואה הכול ויודעת הכול, כמו אלוהים של פעם. ואם אתה שואל אותי, אז הוא התגלמות של סיוט אפוקליפטי וטוטליטרי…"
אנה עשתה זאת כי רצתה לדווחעלהעולם, והיה לה חשוב להפגין עוצמה נשית ישראלית במעוז החברה הפטריארכלית, כשטאטה הוא בעצם הפטריארך האולטימטיבי, האב הגדול. כאישה, אנה תמיד הייתה נתונה למבט הגברי שמסביב, אבל הסרטונים שלה יצרו היפוך מגמה: שלטו במבט של הגבר, הפנטו ושעבדו אותו. היא הייתה יושבת עם חברות ומקשיבה לעניינים שלהן, אבל אף אחת לא ידעה מה היא עושה, כי תנאי היצירה לא אפשרו לחלוק אותה עם אנשים. זה היה נורא ככל שהשתפרה בעריכה עם קטעי וידאו מורכבים שעוצמתם מלאה אותה תהילה מרה. ואת כל זה היא עשתה מתחת לאף של טאטה, המחשב העליון, סטאלין של העת הפוסט-מודרנית, שגרורותיו מתמרנות את הגנום האנושי, אבל לאיזו מטרה? הרעיון המרכזי הוא שבני האדם לא מורשים על פי חוק להעמיד צאצאים עד שהגיעו בבריאות טובה לגיל מסוים, והגיל הזה עולה כל הזמן לפי תחשיבים שקובע טאטה באופן בלעדי, שכוללים בין היתר מנת משכל גבוהה. וכך, מהלחץ הסביבתי שמנוהל על ידי טאטה במהלך הדורות, אנשים נשארים צעירים ובריאים והערך הקוגניטיבי שלהם לא נפגם עם השנים וגיל התמותה עולה לאין ערוך.
היא שתקה קצת ואז אמרה, "אני מביאה יין, חכה כאן". היא תצטרך להביא אותו לחדר בקרוב מאוד, אבל זה לא יהיה קשה – מהמטבח הציצה במעשיו – זו הייתה דירה זעירה, ייעודית למקרים שכאלה. הפאר היה בחדר השינה, שהיה, באופן יחסי, ענק. הם התיישבו בסלון, ואחרי כמה רגעים ולגימות, אנה נכנסה לחדר השינה. היא הורידה כל מה שלבשה חוץ מנעלי העקב והגוף שלה זהר בערגה. למרות המסכות הרבות, עדיין נמשכה אליו. היא השאירה מנורה קטנה דולקת והוא נכנס לחדר. שניהם עמדו ורק הוא לבוש. השיער הארוך החום והסבוך שלה כיסה את כתפיה, והוא הניח ידו על לוח ליבה. היא נשענה לארון וסובבה את ידה, יצבה את המסך במיומנות ובדקה את מצב המצלמות בלי שהבחין. קסטרל הרים את פניו וקרב אליה, מביט בעיניה אך לא בגופה. הוא לחץ על בלט חגורתו והחולצה נשרה. הוורידים בשריריו בלטו כמו תזגיג על סוס מברונזה. אין עור יפה וזוהר בגוף חולה, זה כלל ברזל, חשבה לעצמה. אולי יש יתרונות למנגנון של טאטה אחרי הכול. נקבוביות עורה נפתחו כדי לקרר את גל החום ששטף בין רגליה. עיניו של קסטרל כמו הצהיבו כשהאור הזעום נמשך לאישוניו. המשיכה הייתה הדדית ומיידית, והוא לא נדרש להפעיל את כישוריו המלאכותיים. לראשונה, העריך לטובה את ערכו המיתי של אלגוריתם השכפול הגנטי. "שנינו יפים לאין ערוך", פלט ממעמקי גרונו, חושב שהוא מחמיא לה.
לאחר המעשה, ישב קסטרל ובהה בעין המצלמה הזעירה. אנה הרגישה נינוחה מידי בחיקו, עתה כשכל המגננות נפלו והיא חשה מסופקת מתמיד.
"אחרי 37 סרטים, מה תעשי?"
היא נתרה ממקומה בהפתעה. "אתה יודע!?"
"כשצפיתי בסרט שלך, משהו בתוכי חרק." הוא חייך כאילו דיבר על אימו שמתה.
"איזה סרט?" שאלה בלי לחשוב, עדיין המומה מכך שקסטרל יודע שצולם.
"נהיה לי כואב בלב. ככה, קשיים בנשימה. את לובשת בהתחלה סוודר ירוק…"
"אז הלב שלך מעורב בסיפור? "
"לפגוע בלב זה הכי משתלם. אחר כך הכול כבר שלך. את יודעת שאת כשרון עצום?"
היא הקשיבה בדריכות. אנה לא אהבה שיחות חולין, אבל הפעם הנושא היה פרויקט חייה.
"את בטח מצלמת במשהו קוריאני…סמסונג אולי?"
"סמסונג JT-NANOCAM"
"נותן הגברה יפה לגניחות שלך".
הייתה הפסקה משמימה ואז המשיך:
"אבל כל מי שצילמת היו רק אפסים".
"ואתה רוצה לתקן את זה?"
"להגדיל את זה. קחי אנשים, את יודעת, בלי להתפשר. אפשר להעלות פי שלוש את כמות הצפיות בערוץ שלך, גם אם הוא מחתרתי".
"אולי. לדעתי מה שחשוב הוא המוניטין של האדם, ואף אחד לא יודע על האמנות שלי".
"אני ידעתי".
אנה חשבה שזה המפגש המוצלח ביותר שצולם, יצירת המופת. ואולי משהו בגופה כבר החל לעבור תמורה. היא חששה להיכנס לשירותים ולברר. מה יעשה טאטה כשיגלה שלא נכנסתי להיריון, חשבה בלבה. ומה אם כן. האם זה אומר שאראה את קסטרל שוב? מעט מאד זמן נותר ובבוקר ייפרדו דרכיהם. חוץ מהיותו זיווג ראשון, לא ידעה עליו כלום, וכעת משיש סיכוי שהתמלאה חיים, אולי לא תצטרך למות כל כך מהר. המכונה תצלח היכן שהאבולוציה כשלה. או שאולי זאת מכונה מסוג אחר, שהרי אבולוציה היא מכניזם ביולוגי בעקרו, שנתון ללחצים סביבתיים.
בעודה אורזת את הציוד שלה, קסטרל עמד בחוץ והזמין פוד אוטומטי. בשניות שנותרו עד הגעתו, הביט לאופל הסמטה וראה חתול אפרפר מתרומם כקליע מפח האשפה ולוכד עורב שחור, שהחל לנסוק בניסיון נואש להימלט. העורב ניסה להילחם ונופף בפראות בכנפיו, אבל החתול לא הרפה מסעודתו. הפעם הכבידה עבדה לטובת היונק. הישרדותם של המתאימים ביותר. קסטרל חשב שלראשונה בחייו התאהב, וזה לא פשוט לכתוב סיפור אהבה, כי כוח מחשוב עצום לא מעיד בהכרח על כשרון אמנותי יוצא דופן וזה בעצם מעוז העליונות היחיד שנותר לכם בני האדם. הנני המספר יודע כול. והארץ הייתה תוהו ובוהו, ואני הבאתי סדר.